אוסתאופורוזיס ותרפיה מנואלית
בריחת סידן (אוסטאופורוזיס) אינה מאופיינת בסימפטומים בשלביה המוקדמים. אנשים המצויים בסיכון גבוה במיוחד יכולים לעבור בדיקות מאבחנות על מנת לזהות את המחלה בשלב מוקדם, אך לרוב, הזיהוי אינו מתאפשר עד שמתפתחים סיבוכים, ובפרט, שברים. הסימפטומים של אוסטאופורוזיס מתרכזים סביב עצמות חלשות באופן פתולוגי. חוליות נפולות או דקיקות מובילות לאובדן גובה ולצורה האופיינית של עקמת (היפר קיפוזיס), “גיבנת האלמנה”. כאב גב כרוני או אקוטי יופיע בשלב זה, כאשר החוליות ממשיכות להידלדל. הכאב מתעצם בעת פעילות גופנית וניתן לשככו בשכיבה על הגב. עוויתות בשרירים הסובבים את עמוד השדרה הינן נפוצות, וחולים יגבילו את פעילותם באופן משמעותי, עד כדי ריתוק למיטה, כדי לא להחמיר את מידת הכאב שהם חשים.
סיבוכים
לחולי אוסטאופורוזיס נטייה גבוהה לפתח שברים ללא כל סיבה ישירה; אלה נקראים שברים ספונטניים או פתולוגיים. הירכיים (בדרך כלל צוואר הפמור ולא האיליום)החוליות ופרקי כף היד פגיעים במיוחד לשברים שכאלה. צלעות שבריריות לרוב מקושרות עם אוסטאופורוזיס בשל שימוש בקורטיקוסטרואידים. מאחר ולאנשים בגיל מתקדם יש מחסור באוסטאוציטים חיים ובהורמון הגדילה שיתמכו בתהליך ההחלמה, קשה יותר להחלים מפציעה בחומרה שכזו. מרבית הקשישים השוברים את הירך כתוצאה מאוסטאופורוזיס לעולם לא חוזרים לרמת הפעילות שקדמה לשבר.
טיפול
כאשר בריחת סידן זוהתה בקרב המטופל ונקבעה חומרתה, קיימות מספר אפשרויות טיפול שימנעו את החמרת המחלה. התערבות תרופתית כוללת טיפול החלפת הורמונים לשם שינוי רמות האסטרוגן או הקלציטונין; ביספוספונטים; קולטני אסטרוגן סלקטיבי אפנן (SERMs), ועוד. לכל הטיפולים הללו מידה מסוימת של סיכון, ועל כן, על חולי אוסטאופורוזיס לשקול בזהירות את הסיכונים אל מול התועלת של תרופות אלה.
אחת מאסטרטגיות הטיפול הנפוצות ביותר באוסטאופורוזיס הינה פעילות גופנית. מאחר ועצמות מתעצבות מחדש על פי הלחץ המופעל עליהן, ללחץ בעל משקל מסוים, העוזר לשמור על מסה תקינה, עדיפות עליונה. גם לתזונה נכונה חלק חשוב בהתמודדות עם בריחת סידן. ויטמינים וחומרים מסוימים יכולים לעודד ספיגת סידן, אפילו עבור נשים לאחר גיל המעבר, אך נושא זה הינו מעבר לנושא המאמר.
תרופות
- תוספי ויטמינים ומינרלים, הכוללים סידן, ויטמין D, ואחרים
- טיפול בהחלפת הורמונים (כולל קלציטונין) לשם האטת הדלדלות העצם
- SERMs לשם האטת הדלדלות העצם
- ביספוספונטים לשם האטת הדלדלות העצם
- אנלוגים של הורמון בלוטת יותרת התריס על מנת לזרז את גדילת העצם
- מעכבי ליגנד RANK כדי לבלום את יצירת האוסטאוקלסטים
אוסטאופורוזיס ותרפיה מנואלית
סיכונים
הסיכון העיקרי עבור חולי אוסטאופורוזיס במהלך טיפול במגע הינו גרימת שבר כתוצאה מהפעלת לחץ מופרז או מיקום בעייתי על מיטת הטיפולים. אף חשוב לזכור כי למטופלים קשישים סבירות גבוהה למספר פתולוגיות שונות בו זמנית: זוהי אוכלוסייה שיכולה לסבול ממספר בעיות בריאותיות בנוסף לאוסטאופורוזיס, אשר ישפיעו על בחירת אופן הטיפול המנואלי
תועלת
תרפיה מנואלית לא יכולה להעלים אוסטאופורוזיס, אך היא יכול להפחית את רמת הכאב ולשפר את טווח התנועה המוגבל. כל טיפול המכבד את שבריריות המטופל תוך הקלת הכאב במידה האפשרית, הינו בטיחותי ונכון.
התאמה/ נוחיות
יתכן ומטופלים החולים באוסטאופורוזיס יזדקקו לתמיכה והגבהה שיצרו תחושה בטוחה ונוחה בעת הטיפול. כריות, בולסטרים, מגבות מגולגלות או עזרים אחרים יעזרו “לקנן” את המטופל לשם נוחות מקסימלית על מיטת הטיפולים. בנוסף לכריות, סיוע בעליה וירידה ממיטת הטיפולים יכול להועיל למטופלים החולים באוסטאופורוזיס.
מחקר
Guo et al דווחו על מקרה בו קשיש סבל משבר בחוליה מותנית לאחר שקיבל עיסוי בגבו. מקרה זה מאשש את הסיכון בטיפול במטופלים מבוגרים. מנגד, בנימה יותר אופטימית, קיימת עדות כי אפילו עיסוי מקצועי בודד יכול לשפר את הסטביליות והיציבה של קשישים, כך שנפילות—סיכון משמעותי עבור חולי אוסטאופורוזיס—נמנעות.
