ארטיקולציה – אבן היסוד למטפלים מנואליים
המפרקים האנושיים מחברים בין עצמות שונות ומאפשרים את יכולת התנועה והתפקוד השוטף של איברי האדם. המפרקים צריכים לעמוד בעומס רב במהלך הפעילות היומיומית, והם נאלצים להתמודד עם מגוון כוחות מכניים, כמו מתח, התרחבות והתכווצות. על מנת לאפשר תנועה רציפה וטובה יותר, המפרקים מחוזקים בשכבות של רקמות ורצועות. כל מפרק בנוי בהתאם לתפקיד שעליו לבצע.
המבנה האנטומי ומנגנון הפעולה של כל מפרק אמור להגן עליו מהלחצים האדירים ומהעומס הרב שאנו מפעילים עליו כל הזמן במסגרת פעילותנו היומיומית והשגרתית. עקב מבנה המפרק, הרצועות שהן רקמות אלסטיות חשופות לבלאי ולפציעות. העומס הרב, מגוון התנועות והמאמץ התמידי שכרוך בהן גורם לדפורמציה מכנית של הרקמות והרצועות בגוף. על מנת לתמוך ולייצב את המפרקים ולאפשר תנועה רציפה וחופשית יותר, הן מתארכות ומתכווצות כל הזמן, ולכן נתונות תחת עיוות אלסטי מתמיד. כאשר המאמץ המופעל על הרקמה הוא במסגרת המגבלות וטווח התנועה שלה, במסגרת הדפורמציה שהיא עוברת, היא תחזור לצורתה ולמצבה הרגילים, לאחר שהתמתחה והתארכה על מנת לתמוך בביצוע התנועה הדרושה. אך, אם המאמץ על הרקמה יהיה גדול מהיכולת האלסטית שלה ויחרוג ממגבלותיה הפיזיולוגיות, הרקמה לא תוכל לשוב למצבה הרגיל ותחול פגיעה ועיוות במבנה שלה. מצב זה של עיוות נקרא דפורמציה פלסטית (Threlkeld 1992).
הפעלת מאמץ רב מדי ועומס גדול מדי על הרקמה או הרצועה שיחרוג מיכולותיה המקסימליות ומטווח והיקף תנועתה המירבי יגרום לקרע ברצועה. אולם, חשוב לזכור שהדפורמציה האלסטית התקינה של הרקמה היא חלק מהתפקוד השוטף והרגיל של רקמת המפרק. לכן, יש להקפיד על תנועות מבוקרות ולהפעיל לחץ מתון והדרגתי על הרצועות. הפסקה מוחלטת של כל פעילות גופנית והימנעות מכל הפעלה של המפרק ורקמותיו יביאו לפגיעה בתפקודו התקין וימנעו את שיקומו וחזרתו למצב הרגיל. חוסר תנועה מוחלט יגרום בסופו של דבר להתעבות הרקמה, מחסור בחומר הבין תאי, באיבוד האלסטיות והגמישות של הרצועה, בהתקצרותה ובפגיעה בשכבת הקולגן ברקמה. (Threlkeld 1992 ) מצב זה יגרום להיחלשות המפרקים ולפגיעה ביכולת וטווח התנועה שלהם ויוביל למגבלות תנועה חריפות.
טכניקות הארטיקולציה של המפרקים צריכות להיות מבוקרות, הדרגתיות ומתונות. אסור שטכניקות הטיפול הידני יפעילו לחץ ומאמץ רב מדי על רצועות המפרקים. הן צריכות להתבצע בצורה נכונה, מבלי לחרוג מהיכולות הטבעיות וטווח התנועה האפשרי של המפרקים והרצועות. יש להימנע מהפעלת כוח רב מדי על רצועות המפרק, אשר תוביל לדפורמציה פלסטית ולעיוות ממשי שלהן הקשה לתיקון.
תנועת המפרק ותיקון רקמות
תנועה בריאה ומבוקרת של המפרק חיונית לתיקון ולשיקום רקמותיו הפגועות. (Khan and Scott 2009) דנו בהרחבה בתיאוריית המכנו טרנסדוקציה התמרת כוחות מכניים ובמנגנון פעולתה בשלביה השונים. לפי תאוריה זאת, כוחות מכניים גורמים לתגובות של תאי הגוף, וניסו לעמוד על ההשפעות השונות של הכוחות המופעלים על התהליכים הביולוגיים בתאים, ובהשפעתם על היחסים והמבנה הבין תאי, ועל האפקטורים בגוף. תופעת המכנו טרנסדוקציה מוגדרת ומתוארת כ “תהליך שבעזרתו תאים ממירים כוחות מכניים וגירויים פיזיולוגיים לתגובות ביוכימיות” (Khan & Scott 2009).
מחקר אחר מגדיר את התופעה כ” אותות מכניים ומבניים המשפיעים והפועלים על התנהגות התאים” (Ingber 2006) .
דוגמא אפשרית לתהליך הוא השינוי בצפיפות ההרכב המינרלי בעצמות האסטרונאוטים בזמן שהם שוהים בחלל בתנאי אפס כבידה וחוסר משקל ולאחר חזרתם לתנאים הרגילים בכדור הארץ. השינוי במערכת השלד שלהם בעקבות הכוחות המכניים השונים הפועלים עליהם מעורר עניין רב כי הוא יכול לסייע לנו להבין כיצד כוחות פיזיולוגיים ומכניים המופעלים
על הגוף יכולים לעזור בתהליך התיקון והשיקום של רקמות פגועות, על ידי השפעה על המבנה וההרכב הכימי שלהם. כמו כן, זה יכול לעזור לנו להבין כיצד חוסר הפעלה או הפעלה מאומצת יותר של כוחות מכניים, עוזרת בהפיכת האנרגיה המכנית הנוצרת לאנרגיה ביו מכנית בגוף. תרפיה מנואלית יכולה להסתייע במכנותרפיה על מנת לאפשר למטופל להשתקם מהפציעה ומהבעיה הרפואית שמהם הוא סובל, ולהחזירו לתפקוד רגיל במהירות האפשרית תוך הבטחת פעילותם התקינה והטבעית של התאים בגוף. (Huang et al 2013) ארטיקולציה של המפרקים היא טכניקת שיכוך וריפוי כאבים נפוצה בתרפיה המנואלית (Shum et al 2012). לעיתים קרובות, מטרות הארטיקולציות של המפרק הן להגדיל ולשפר את טווח תנועתו ולאפשר תנועה חופשית, יציבה ומלאה יותר, בעזרת מתיחה של הרקמות הפיברוטיות והשפעה על רגישות היתר של הרקמות לכוחות מתיחה וללחץ המופעל עליהן (Cook 2007). אחת מהתיאוריות גורסת כי מתיחה של הרקמות גורמת להן לשנות את צורתן ולהתארך (Refshauge & Gass 2004). ההתארכות הרקמתית קשורה ליכולת של הרקמות לשנות את הצורה והמבנה שלהם ולהתארך כאשר מופעל עליהם לחץ ומאמץ מתמיד וקבוע (Threlkeld 1992).
נהוג לחשוב כי האפקט הייחודי הזה של ארטיקולצית המפרק על רקמותיו הוא הגורם להגדלת טווח תנועת המפרק.
(McCollam & Cindy 1993, Arnoczky et al 2002, Powers et al 2008, Shum et al 2012). נוסף על כך, הנעה ריתמית של המפרק מעודדת פעילות תקינה של ה”משאבה” הסינוביאלית במפרק ומווסתת את הלחץ הפנים מפרקי, תוך שהיא מבטיחה את הפעילות התקינה של נוזל הסיכה במפרק, ומשפרת את טווח וחופש תנועת המפרק, איכותית וכמותית (Rice & McNair 2009) Saunders and Saunders (2004) הראו כי ארטיקולציה של המפרק משפרת את זרימת הדם אל תוך ומחוץ למפרק בזמן ולאחר הטיפול המנואלי. Bortnem and Zavertnik (2009) שיערו כי השפעה חיובית זאת על מחזור הדם ופעילות כלי הדם יכולה לשפר את הפעילות המטאבולית של המפרק, לעזור בסילוק פסולת וחומרים מזיקים ממנו, לווסת את רמות החומציות בתוכו וכך להבטיח את תפקודו הבריא והתקין של המפרק.
יש לבצע פעולות מבוקרות והדרגתיות, על מנת להפעיל על המפרק את המאמץ המתאים, להבטיח לחץ תוך ארטיקולרי תקין ולמנוע את החיכוך במפרק, על מנת ליצור את התנאים – המכניים האופטימליים שיסייעו בשיקום המפרק לאחר ניתוח (Buckwalter 1998). ביצוע תרגילי תנועה ואימון של המפרקים מסייעים לתהליך ההחלמה שלו ומונעים תהליכים ניווניים בפני השטח הארטיקולריים (Buckwalter 1995, Buckwalter et al 1996) . Buckwalter (1995) גם שיער כי מובליזציה של המפרק מעודדת את שיקום מטריקס מולקולות הפרוטאוגליקן, המצויות בסחוס המפרקי. תיזה זאת הוכחה כנכונה על ידי המחקר של Williams and colleagues (1994) . למרות שהנעת ואימון המפרק מיד בתחילת תהליך ההתאוששות והשיקום לאחר פציעה או ניתוח הוכחו כיעילים וחיוניים בהחזרת הסחוס המפרקי לתפקודו המלא והתקין (Salter 1993, Mankin & Buckwalter 1997), הפעלת מאמץ חריג ומיידי על הסחוס המפרקי יכול לפגוע בתהליך
השיקום שלו. (Williams & Brandt 1984, Sun 2010). כמו כן, הוצע כי תרגילי תנועה של המפרק תורמים לניקוז הנוזלים במפרק, ומונעים התנפחות והצטברות נוזלים ברקמות ובחלל המפרק (Lederman 1997). בנוסף, התנפחות
והתרחבות המפרק בעקבות אפוזיה, ישבשו את אספקת הדם לממברנה הסינוביאלית ויפגעו בכונדרוציטים, המרכיבים את תאי הסחוס המפרקי. (Geborek et al 1989, Lafeber et al 1992, Rice & McNair 2009). Beattie et al (2009) מצאו כי ארטיקולציה של חוליות L5/S1 גרמו לעלייה לדיפוזייה לדיסק הבין חולייתי, מה שהמריץ את פעילות התאים בתוך הדיסק והעלה את רמות ריכוז החמצן בהם, מה שהגביר את ייצור הקולוגן והפרוטאוגליקנים בתוך הדיסק. למרות שהשפעות
אלה נצפו רק כמה שעות לאחר הארטיקולציה והאימון של המפרקים, הן עדיין יסייעו לבריאות התקינה וליציבות המבנית של הדיסק הבין חולייתי.
כמה מחקרים שונים הוכיחו כי ארטיקולציה של המפרק בעלת השפעה חיובית על פעילות המערכת העצבית של הגוף. היא מסייעת לשיפור זרימת הדם ותורמת להתייצבות של לחץ הדם, קצב הלב והדופק בגוף. (Jowsey & Perry 2010, Zusman 2011, Moutzouri et al 2012, Kingston et al 2014). הסבר אפשרי להשפעות החיוביות של הארטיקולציה על מערכות כלי הדם והעצבים בגוף היא העובדה כי היא מפחיתה את כמות החלבונים הדלקתיים במפרק ובכך משנה את רמות המרכיבים השונים בדם. (Teodorczyk-Injeyan et al 2006). על כן, יש להתחיל בביצוע תרגילי אימון וארטיקולציה של המפרק כבר בראשית תהליך השיקום וההתאוששות לאחר הפציעה והחבלה של המפרק. היא מהווה חלק חיוני והכרחי
בתהליך השיקום ההדרגתי וארוך הטווח של המטופל. (Hockenbury & Sammarco 2001, Wolfe et al. 2001)
במחקר שנערך על ידי Green et al (2001) נמצא כי ארטיקולציה פסיבית של מפרק הקרסול לאחר נקע חמור, שיפרה והחישה את תהליך ההחלמה וריפוי הכאבים בהשוואה לקבוצת ביקורת. מחקר זה מצביע על החשיבות והתרומה האדירה של ארטיקולציה פסיבית לשיקום ולריפוי המפרק, גם במקרה של פציעות חמורות. המחקר של (2004) Collins et al הציג
מסקנות דומות והראה כי ארטיקולציה של מפרק הקרסול הגדילה את טווח תנועתו, למרות שלא הוכח כי היא השפיעה על רגישות המפרק לכאב. למרות זאת, מחקר אחר של Yeo & Wright (2011) הצביע על כך שארטיקולציה של המפרק גם גרמה לשיפור טווח התנועה וגם השפיעה על סף הרגישות לכאב.
בית הספר למקצועות הטיפול דוגל בטכניקות טיפול אקטיביות ותנועתיות ולכן משלב ארטיקולציות במערכי ההכשרות. במידה ותרצו לדעת מתי ואיך להשתמש בטכניקה העוצמתית המתוארת במאמר אתם מוזמנים ללחוץ כאן
