מי עוד משתמש במושגים origins (תחל) ו-isertions (אחז)
בכל השנים בהם אני מלמד מטפלים במגע ותנועה אני חושב המון על עולם המונחים האנטומי בעיקר כשמדובר בשרירים (בכל זאת מושא אהבתי העיקרי). בשנים האחרונות הגעתי למסקנה (תודה על כך ליותם גלעדי – גאון אנטומיה) שחלק מהמושגים שעומדים בבסיס עולם המונחים הקינזיולוגי אני כבר לא אוהב.
התלמידים שלי כבר יודעים שעל מנת להכיר את המערכת התנועתית (השרירית בעיקר) יש מחיר שצריך לשלם והמחיר הוא להכיר את אתרי החיבור של כל שריר. במידה ונכיר את אתרי החיבור יהיה לנו קל יותר להבין את התנועה שמבצע כל שריר.
הקושי העיקרי שלי נמצא בעולם המושגים הבסיסי ביותר זה שמתאר את אתרי חיבור השרירים ובנוסף זה שמתאר את התנועה שלהם (על החלק התנועתי נדון במאמר אחר). במילים אחרות, איך אנחנו חושבים על האנטומיה והפיזיולוגיה, מבנה ופעולה.
אתרי חיבור השריר origins (תחל) ו-isertions (אחז)?
הספרות המקצועית ורוב אנשי המקצוע משתמשים במונחים אלו של תחל ואחז שנים רבות. אז מה בעצם הבעיה עם המונחים האלו?
מנקודת מבט וחשיבה של השריר – במידה והייתה לו את האפשרות הזו, הוא לא היה מתאר את נקודות החיבור שלו כאחז ותחל אלא כנקודות חיבור של פה ושם. הם יחשבו על נקודות החיבור שלהם על פי מיקומן. ובעולם המונחים האוניברסלי כ: סופריורי ואינפריורי, פרוקסימלי ודיסטלי, מדיאלי ולטרלי ועוד. ולמה אני חושב ככה? כי כששריר מתכווץ, הוא לא מתייחס באופן שונה לנקודות החיבור, השריר לא יודע איזה נקודת חיבור הוא מזיז והאמת שלא כל כך אכפת לו. את השריר מעניין דבר אחד להתכווץ לכיוון המרכז ואין לו מושג וגם לא אכפת לו איזה חיבור זז
(אגב אם תרצו לדעת ולהבין לעומק, את התשובה תקבלו מהמערכת העצבית ולא מהשריר).
אז למה ממשיכים ללמד את עולם המושגים האנטומי עם אחז ותחל?
הסיבות די דומות לכל מערכת לימודית אחרת שפשוט מלמדת את מה שלימדו לפניה, כלומר מורה שמעביר למורה אחר וכו’.
אז למה origin (תחל) ו-isertion (אחז)?
אז מדוע לימדו בצורה הזאת את אתרי חיבור השריר? על מנת לענות על השאלה הזאת תחילה נגדיר מהו תחל ומהו אחז.
origin (תחל) מתואר כאתר החיבור שנשאר מקובע בזמן כיווץ השריר ובדרך כלל יתואר כנקודת החיבור הפרוקסימלית בעוד isertion (אחז) מתואר כנקודת חיבור שזזה ומדובר בנקודת החיבור הדיסטלית.
דבר זה נכון כשמדובר בשרשרת קינמטית פתוחה אך לא בשרשרת קינמטית סגורה. בעוד שהגפה העליונה בדרך כלל מתפקדת כשרשרת קינמטית פתוחה, הגפה התחתונה מתפקדת כשרשרת קינמטית סגורה. אז אם ההגדרות מתהפכות בהתאם לשרשרת, כלומר בשרשרת קינמטית סגורה שבה האחז מקובע והתחל בתנועה. כלומר, האחז הדיסטלי נע ולא הפרוקסימלי, למה שלא נפשט את הרעיון? במקום לסבך אותנו ואת הסטודנטים פשוט נקבע את האחזים לפי המיקום שלהם ואז: האחז הפרוקסימלי תמיד נשאר האחז הפרוקסימלי והאחז הדיסטלי תמיד נשאר האחז הדיסטלי.
אז למה כדאי להחליף את הטרמינולוגיה של origin (תחל) ו-isertion (אחז)?
הסיבה הראשונה תהיה לימוד נוסף שהוא בלתי הכרחי גם ככה בתוך עולם מושגים מורכב. אם ניתן לעשות את “ההנחה” הזאת עבור הסטודנטים אז למה לא?
בנוסף אחז/תחל מייצר דפוס חשיבה מקובע בו תמיד התחל הוא פרוקסימלי ומקובע והאחז תמיד דיסטלי ובתנועה כשהשריר מתכווץ.
כפי שציינו דפוס חשיבה זה לא תמיד נכון ואינו מתקיים בהכרח בפלג הגוף התחתון בשרשרת קינמטית סגורה.
הספר המדריך לשבילי גוף האדם – מהדורה שישית בעברית הינו הספר הראשון בעולם שאינו מתחשב עוד בתחל/אחז אלא מציג את אתרי חיבור השרירים על פי מיקומם
